השאלה הצריכה הכרעה בבקשה שבפני הינה האם מנועים המשיבים (התובעים) מהעלאת טענותיהם במסגרת כתב תביעתם, מחמת קיומו הנטען של השתק פלוגתא.
רקע עובדתי תמציתי
1. במהלך שנת 2004 נטל אבי המשיבים (הלווה) הלוואה ע"ס 100,000 ש"ח מן המבקש (הנתבע), תוך התחייבות המבקש להשלים את ההלוואה עד לסך של 500,000 ש"ח, לפי דרישת הלווה. לשם הבטחת זכויות המבקש, הועמדו מספר ביטחונות וביניהם, רישום משכון (אצל רשם המשכונות) על זכויותיה החוזיות של המנוחה אורית הפנר ז"ל (רעיית הלווה ואם המשיבים), ביחס לנכס המהווה דירת מגורים (הידועה גם כחלקה 468 בגוש 6181). תוקפו של המשכון שנרשם הוגבל לשנה אחת, קרי: מיום רישומו ועד ליום 8.6.2005.
2. משלא קיים הלווה את התחייבויותיו כלפי המבקש, נקט המבקש הליכים לגביית החוב, בשני מישורים.
האחד, בקשה לביצוע שטר על סך 100,000 ש"ח;
השני, בקשה למימוש המשכון על זכויותיה של המנוחה ביחס לדירה.
3. במסגרת תיק ההוצל"פ השטרי, הוגשה על ידי הלווה ואחיו (הערב לשטר. להלן: החייבים) התנגדות לביצוע השטר. לאחר קבלתה החלקית של ההתנגדות, נדון עניין החוב השטרי בת"א (שלום ת"א) 48362/05 . ביום 14.2.07, דחתה כב' השופטת ד"ר אבניאלי את הגנת החייבים לגופה וקבעה כי המבקש רשאי להמשיך בהליכי הגבייה בהוצאה לפועל וכי לא הוכחה זכותם של החייבים לקיזוז סך של 50,000 ש"ח כנגד סכום החוב.
4. בתביעתם הנוכחית (אשר הוגשה עובר למתן פסק הדין בתובענה השטרית) עותרים המשיבים להצהרה כי מישכון זכויות המנוחה לגבי הדירה, חסר כל תוקף וכי אין כל עילה לנקיטת הליכי המימוש. לטענתם, ביום פתיחת תיק ההוצל"פ ובכל תאריך מוקדם יותר, לא היה הלווה חייב למבקש כל כספים שהם. המשיבים טוענים בתובענתם כי על-פי הסכם ההלוואה, תנאי למישכון הוא קיום ההסכם במלואו. הואיל ולא ניתן ללווה סך של 500,000 ש"ח כאמור בהסכם, הרי שלא ניתן לממש את המשכון, שכן המבקש הוא אשר הפר את ההסכם.
5. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, טוען המבקש כי כל טענות המשיבים במסגרת כתב התביעה, מהוות חזרה על טענות הגנה של החייבים בתובענה השטרית, בה ניתן פסק דין כאמור. המבקש טוען כי חרף אי זהותם של בעלי הדין בשני ההליכים, קימת זהות לגבי הטענות והאינטרסים של הצדדים השונים.
6. בתגובתם, טוענים המשיבים כי במסגרת התובענה השטרית נידונה רק סוגיית הפיצוי המוסכם בסך של 50,000 ש"ח ונפסק כי לא הוכחה זכותם של החייבים לקזז סכום זה מחובם. אולם שאלת תקפותו של המשכון, לא נידונה כלל וממילא לא הוכרעה ועל כן, אין לגביה כל השתק פלוגתא.
המשיבים אף טוענים כי הלכה פסוקה היא כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן איננה קובעת ממצא ואין היא מהווה השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת שבין בעלי הדין.
7. בתשובתו לתגובה, טוען המבקש כי בפסק הדין בתובענה השטרית, נדון תוקפו של המשכון ואף ניתנה הכרעה בעניין. הוא מוסיף וטוען כי אין כל רלוונטיות להלכה המוזכרת בתגובת המשיבים הואיל ופסק הדין שניתן מתייחס לחלק בו כן ניתנה לחייבים הרשות להגן.
דיון והכרעה
8. לאחר העיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה שאין מקום לדחיית התובענה מחמת מעשה בית דין.
9. כפי שאמרתי בת"א (שלום ת"א) 60323/06
בנק הפועלים בע"מ נ' שלום
, ניתן ביום 15.4.07, פורסם במאגר נבו, "השתק הפלוגתא הוא בן למשפחת התורה הידועה כתורת מעשה בית דין. תורה זו מורה כי אינטרס הכלל הוא בהבאת קץ להתדיינויות משפטיות ככל שאלה חוזרות ונשנות בין אותם צדדים (או קרוביהם המשפטיים) המבוססת על עילה זהה או באותן סוגיות עובדתיות אשר נדונו והוכרעו, ובלבד שניתנה לבעלי הדין שעת כושר לשטוח את טיעוניהם בפני בית המשפט (ראו רע"א 1984/05
כוכבי נ' עדני
, ניתן ביום 26.3.07. פורסם במאגר נבו; רע"א 7675/06
נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ
, ניתן ביום 10.4.07. פורסם במאגר נבו). ענייננו הוא בהשתק הפלוגתא, קרי במניעת העלאתן החוזרת ונשנית של טענות שנדונו והוכרעו. השתק זה רחב הרבה יותר מהשתק העילה (ראו למשל רע"א 1958/06
סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ
, ניתן ביום 20.10.06. פורסם במאגר נבו, בו נקבעה נוקשותו של השתק הפלוגתא, מחד, וגמישותו של השתק עילה מאידך, ככל שמדובר בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות)".
10. ההלכה המנחה בסוגייתנו נקבעה בע"א 246/66
קלוז'נר נ' שמעוני
, פ"ד כב (2) 561, 584 (1968), בזו הלשון:
"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".
ההלכה הפסוקה הציבה ארבעה תנאים (מצטברים) לשם תחולת השתק הפלוגתא:
"
ראשית, הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות הינה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים;
שנית, התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא;
שלישית, ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא - בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה;
ורביעית, ההכרעה בהתדיינות הראשונה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן במסגרתה (ע"א 1041/97
סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642, 650 (2000)".
ע"א 2576/03
וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים
,ניתן ביום 21.2.07. פורסם במאגר נבו.
11. לטעמי, לא מתקיים בענייננו התנאי השלישי מבין ארבעת התנאים המנויים לעיל. פסק הדין שניתן בתובענה השטרית, אינו דן
מפורשות בתוקפו של הסכם המשכון ועל כל פנים אינו מכיל ממצא פוזיטיבי בעניינו. לא זו אף זו. פסק הדין אינו קובע כי המבקש לא הפר את ההסכם. הקביעה הכלולה בפסק הדין היא כי החייבים השטריים לא הוכיחו כי הם זכאים לפיצוי המוסכם (לשון אחר: החייבים השטריים לא הוכיחו כי המבקש הפר את ההסכם). הגנתם של החייבים כנגד התביעה הייתה טענת קיזוז כאמור בעמ' 33 לפסק הדין: "
הגנתם של הנתבעים כנגד התביעה, היא בטענת קיזוז, הנתבעים טענו כי הם רשאים לקזז פיצוי מוסכם בסך של 50,000 ש"ח כנגד סכום החוב, וזאת לאור הוראות ההסכם המודפס ...". אולם, בהמשך פסק הדין, בעמ' 34 נקבע כי: "
אינני סבורה כי הנתבעים זכאים לפיצוי המוסכם, וזאת לאור העובדה שההסכם לא קוים על ידם ככתבו וכלשונו. הכוונה, הן לעובדה שהנתבעים באורח חד צדדי מצאו לנכון לרשום את המשכון למשך שנה בלבד, בהתעלם מההוראה בהסכם המודפס המעניקה להם אופציה להארכת ההלוואה למשך שנתיים נוספות. הדעת נותנת כי התובע לא התכוון והנתבעים הבינו היטב, שאין בכוונתו להעניק להם את האופציה ללא בטוחה בדמות המשכון, למשך תקופה של שנתיים נוספות". ובעמ' 35 מצינו: " ...
אין ולא הייתה כל הצדקה לסירובו של הנתבע לפעול במשותף ובתום לב יחד עם התובע לקיומו של ההסכם ככתבו וכרוחו". עם זאת, נדחתה טענת ההגנה של החייבים השטריים מן הטעם של
העדר הוכחה עליו עמדה השופטת אבניאלי (ראו עמ' 34 שורות 14 - 17 ועמ' 35 שורות 18 - 19 לפסק הדין). העדר ההוכחה הוא העדר הוכחת החייבים השטריים את זכותם לפיצוי החוזי המוסכם. אין ללמוד מכך כי לא חלה הפרה מצד המבקש.
ממצא של העדר הוכחה אין בו, כידוע, הכרעה פוזיטיבית. לכן, אין הוא יכול להקים השתק פלוגתא. כך נקבע מקדמת דנא בהלכה הפסוקה (ראו למשל פרשת
קלוז'נר
) וכך היא ההלכה אף בימינו אלה (ראו פרשת
וינברג
הנ"ל).